כעבור 60 שנה בלבד מיום ההכרזה המיוחל, משפטו המפורסם של בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, אכן מוכיח את עצמו בגדול. "הצבר" הישראלי נ?שו?א תרמיל תלאות הגלות על כתפיו, חדור אמונה בזכותו לבנות לעצמו עתיד טוב יותר, מעורר בנו התפעלות עצומה על הישגיו המהירים כל כך בבניין יסודות המדינה. למורת רוחנו הרבה, יש תחום אחד שבו לא ניכרת הצלחתו והוא העצמאות האישית שלו!
כשיוקרתו של "הצבא החזק בעולם" מאבדת את הילתה המנצחת, עם ישראל נאלץ להכיר בעובדה שביטחונו האישי תלוי בשכניו הקרובים לו, הלוא הם "בני דודיו" שגרים בדלת ממול. בעודנו מפנים את רוב משאבנו לטובת הגנה עצמית, גם הצלחתנו הכלכלית הופכת תלויה יותר ויותר בסיועו האדיב של הדוד סם, השוכן מעבר לים, ביבשת אמריקה. קיימת האפשרות, שעם ישראל, תולה גם את התקווה להצלה מידיו של הצורר התורן, "אחמדינג'אד", בידי מכובדי האו"ם. עקב הסיבות הללו, אנו משקיעים עמל רב בהסברה כלפי העולם, בניסיון להציג עצמנו, ככאלו שפועלים טובות.
למרות הכל, מסיבה בלתי נראית לעין, דעת הקהל העולמית מתעלמת בהתמדה מהצורך המיידי שלנו להגן על עצמנו. היא מקפידה להצביע עלינו כמי ש"עושים אך צרות" ולמעשה בעיניה, אנו נראים כמו קוץ קטן ומכאיב שתקוע בלב העולם.
התלות הבלתי מתפשרת של החיים
את גלולת התלות המרה שלנו בשכנינו הקרובים והרחוקים כאחד, קשה לנו מאוד לבלוע. אלמלא האגו שהולך וגובר בינינו בשנים האחרונות, היינו זוכרים היטב את אחת הסיבות העיקריות שבגינן הוקמה מדינת ישראל. מדינה שאמורה להוות מקלט ובית חם לכל בניה ובנותיה הפזורים בעולם, לקבל ברצון ובאהבה את העולים השבים אליה. בכך אנו מכבדים לפחות את התלות שלנו זה בזה כאחים, כיאה למשפחה הנאמנה לעצמה.
בניגוד לזאת, אנו מפגינים יחס מפלה ובלתי אוהד כלפי העולים החדשים שמתלוננים על יחס משפיל ואלים כלפיהם מצד הישראלים הותיקים, שכולל לדבריהם גידופים וצעקות אף מצד עובדי ציבור. האגו שמגייס את מושג העצמאות לשורותיו, מראה לנו עד כמה שאנו שונאים להיות קשורים זה לזה, גם (ובעיקר) אם יהיה זה כלפי אחינו "עצמנו ובשרנו".
דוגמא נוספת לכך, נותן לנו דור המנהיגות החדש, שתלוי באופן מוחלט בציבור בוחריו, אך מסרב להרכין את ראשו כלפי העם ומפגין אטימות מוחלטת, בעודו עוסק בקידום ענייניו האישיים בלבד. בעיתות שכאלה, נראה שעם ישראל זקוק לקואוצ'ינג מעט יותר מקיף ויסודי, מזה שאנו זוכים לו ב"אלופים של החיים".
העצמאות מעצמנו
בשעה שאנו נאבקים על עצמאותנו האישית, האנושות כולה נמצאת בשיאו של תהליך הגלובליזציה. קשרי המסחר פתוחים מתמיד ותלות הדדית מכניסים את כל העולם לסירה כלכלית אחת, נוסף על כך הביטחון הכללי מעורער ומאוים תדיר, על ידי התקפות טרור שאינן נשמעות לחוקים בינלאומיים. מצב זה חושף בפנינו עד כמה מתוח החוט הדק והעדין שמחבר בין כל חלקי העולם.
דווקא בעת הזאת, כשעלינו למהר ולגלות כיצד להתיר את הפלונטר האנושי שמתהדק סביב צווארנו, נפתחת בפנינו חכמת הקבלה שתופסת את תשומת ליבם של הדואגים למצב האומה והעולם ומסבירה לכולנו שהתלות היסודית שלנו זה בזה איננה מקרית - מטרתה להוביל אותנו לרמת קיום גבוהה יותר, על הבסיס של האהבה לאחר. הקבלה מסמנת את האגואיזם האנושי כסיבה שמונעת מאתנו להצליח להיות חופשיים, בגינה אנו מפורדים ומפולגים.
מטרתה לספק לעם ישראל ודרכו לאנושות כולה את ארגז הכלים שבאמצעותו יוכל כל אדם להגיע לעצמאות אמיתית, שהיא למעשה, "העצמאות מעצמו". ובמלים פשוטות יותר, יכולתו של כל אדם לצאת אל מחוץ לגבולות האגואיזם הצר שלו, לטובת - אהבת האחים.
בעזרתה, אנו רוכשים למעשה את העצמאות והחופש המיוחלים והזדמנות לממש אותם בפועל.
http://www.kab.tv
כשיוקרתו של "הצבא החזק בעולם" מאבדת את הילתה המנצחת, עם ישראל נאלץ להכיר בעובדה שביטחונו האישי תלוי בשכניו הקרובים לו, הלוא הם "בני דודיו" שגרים בדלת ממול. בעודנו מפנים את רוב משאבנו לטובת הגנה עצמית, גם הצלחתנו הכלכלית הופכת תלויה יותר ויותר בסיועו האדיב של הדוד סם, השוכן מעבר לים, ביבשת אמריקה. קיימת האפשרות, שעם ישראל, תולה גם את התקווה להצלה מידיו של הצורר התורן, "אחמדינג'אד", בידי מכובדי האו"ם. עקב הסיבות הללו, אנו משקיעים עמל רב בהסברה כלפי העולם, בניסיון להציג עצמנו, ככאלו שפועלים טובות.
למרות הכל, מסיבה בלתי נראית לעין, דעת הקהל העולמית מתעלמת בהתמדה מהצורך המיידי שלנו להגן על עצמנו. היא מקפידה להצביע עלינו כמי ש"עושים אך צרות" ולמעשה בעיניה, אנו נראים כמו קוץ קטן ומכאיב שתקוע בלב העולם.
התלות הבלתי מתפשרת של החיים
את גלולת התלות המרה שלנו בשכנינו הקרובים והרחוקים כאחד, קשה לנו מאוד לבלוע. אלמלא האגו שהולך וגובר בינינו בשנים האחרונות, היינו זוכרים היטב את אחת הסיבות העיקריות שבגינן הוקמה מדינת ישראל. מדינה שאמורה להוות מקלט ובית חם לכל בניה ובנותיה הפזורים בעולם, לקבל ברצון ובאהבה את העולים השבים אליה. בכך אנו מכבדים לפחות את התלות שלנו זה בזה כאחים, כיאה למשפחה הנאמנה לעצמה.
בניגוד לזאת, אנו מפגינים יחס מפלה ובלתי אוהד כלפי העולים החדשים שמתלוננים על יחס משפיל ואלים כלפיהם מצד הישראלים הותיקים, שכולל לדבריהם גידופים וצעקות אף מצד עובדי ציבור. האגו שמגייס את מושג העצמאות לשורותיו, מראה לנו עד כמה שאנו שונאים להיות קשורים זה לזה, גם (ובעיקר) אם יהיה זה כלפי אחינו "עצמנו ובשרנו".
דוגמא נוספת לכך, נותן לנו דור המנהיגות החדש, שתלוי באופן מוחלט בציבור בוחריו, אך מסרב להרכין את ראשו כלפי העם ומפגין אטימות מוחלטת, בעודו עוסק בקידום ענייניו האישיים בלבד. בעיתות שכאלה, נראה שעם ישראל זקוק לקואוצ'ינג מעט יותר מקיף ויסודי, מזה שאנו זוכים לו ב"אלופים של החיים".
העצמאות מעצמנו
בשעה שאנו נאבקים על עצמאותנו האישית, האנושות כולה נמצאת בשיאו של תהליך הגלובליזציה. קשרי המסחר פתוחים מתמיד ותלות הדדית מכניסים את כל העולם לסירה כלכלית אחת, נוסף על כך הביטחון הכללי מעורער ומאוים תדיר, על ידי התקפות טרור שאינן נשמעות לחוקים בינלאומיים. מצב זה חושף בפנינו עד כמה מתוח החוט הדק והעדין שמחבר בין כל חלקי העולם.
דווקא בעת הזאת, כשעלינו למהר ולגלות כיצד להתיר את הפלונטר האנושי שמתהדק סביב צווארנו, נפתחת בפנינו חכמת הקבלה שתופסת את תשומת ליבם של הדואגים למצב האומה והעולם ומסבירה לכולנו שהתלות היסודית שלנו זה בזה איננה מקרית - מטרתה להוביל אותנו לרמת קיום גבוהה יותר, על הבסיס של האהבה לאחר. הקבלה מסמנת את האגואיזם האנושי כסיבה שמונעת מאתנו להצליח להיות חופשיים, בגינה אנו מפורדים ומפולגים.
מטרתה לספק לעם ישראל ודרכו לאנושות כולה את ארגז הכלים שבאמצעותו יוכל כל אדם להגיע לעצמאות אמיתית, שהיא למעשה, "העצמאות מעצמו". ובמלים פשוטות יותר, יכולתו של כל אדם לצאת אל מחוץ לגבולות האגואיזם הצר שלו, לטובת - אהבת האחים.
בעזרתה, אנו רוכשים למעשה את העצמאות והחופש המיוחלים והזדמנות לממש אותם בפועל.
http://www.kab.tv
בת 33, נשואה ואם לשניים, מטפלת בהילינג, בעלת נסיון חיים אישי רחב בכל הקשור להגשמה עצמית, זוגיות ובעיקר חינוך וחוכמת הקבלה.
